סוכת שלום? האם אנחנו באמת מחוברים?

"מי היה מאמין שדווקא בחג של תקווה חדשה, רבים ירגישו כל כך לבד?" ערב ראש השנה, השולחן ערוך, הבית מלא באור. אך מאחורי החזות המשפחתית המושלמת מסתתרות לבבות שבורים ובדידות עמוקה. דינה וחגי, זוג הורים לילדים נשואים, מצאו עצמם יושבים מול שולחן חג ריק, חולמים על חיבוק מילדיהם. 'הרגשתי כמו נטושה' משתפת דינה בקולה החנוק. 'כל השנים חלמתי על חג משפחתי, אבל המציאות שונה לגמרי'. סיפורם של דינה וחגי הוא סיפורם של רבים בישראל, שמוצאים עצמם לבד בחגים, חרף הרצון העז לחגוג יחד עם יקיריהם. המלחמה, שנועדה לאחד אותנו, חשפה את הפצעים העמוקים בחברה שלנו, את הבדידות והניכור שמסתתרים מתחת לפני השטח.

אחרי שנה שסערה את כולנו, שנה של מלחמה ושכול, הגענו לערב ראש השנה. חג של תקווה חדשה, של התחלות חדשות. אנו מוצאים את עצמנו שואלים: האם באמת התחלנו מחדש? הייתכן שבחברה שעברה טראומה משותפת, עדיין ישנם רבים החוגגים את החג בבדידות? הורים גרושים, קשישים עריריים, נערים בסיכון – כולם נותרים מחוץ למעגל החום המשפחתי. האם המלחמה, שנועדה לאחד אותנו, לא הצליחה לגשר על הפערים העמוקים בחברה שלנו?

דינה וחגי, הורים ל-2 ילדים נשואים, מצאו עצמם בלב קונפליקט מוכר. הבכורה, כמי שכבר שנים חוגגת את החג אצל חמתה, והבן, שמצטרף למסורת המשפחתית של אשתו, הותירו את דינה וחגי לבדם. ההחלטה השנתית, אצל מי לחגוג, הפכה למקור של מתח ועצב. דינה, אם אוהבת ומסורה, חשה פגועה ומאוכזבת. הרי כל הורה מצפה שילדיו יהיו חלק מחגיגות החג, שיבואו לשתף בשמחה ובמסורת המשפחתית. אך המציאות שונה. הבחירה השנתית, שנדמית כהתלבטות פשוטה, מעוררת רגשות עזים של פגיעה, קנאה ואכזבה, ומעמיקה את הקרע בין הדורות ובין בני הזוג. "אני רק רוצה שהם יהיו מאושרים, אבל אני לא מבינה איך הם יכולים להיות כל כך אדישים לרגשות שלנו ולא מצליחים להבין את הכאב שלנו?"

יהודה, אב לשמונה ילדים משתי נשים שונות, מצא עצמו לבדו בחג. תחושת הבדידות הכבידה עליו במיוחד, שכן לדבריו, ילדיו בוחרים באופן עקבי לבלות עם אמם. 'מרגיש כמו כלב בודד', הוא משתף, 'מדבר עם הקירות. כאילו כבר מתתי'. דבריו חושפים את הקושי העמוק הכרוך בגירושין מרובי ילדים ובחוויה של נתק משפחתי, שבה האב חש מנוכר מהחיים של ילדיו.

גם דוד ויוסף, שני אחים צעירים, יוצאים בשאלה, מגלים את מרירות הבדידות בחג. שניהם בשנות העשרים לחייהם, שניהם נושאים על כתפיהם נטל כבד. דוד, חייל בודד משוחרר, ויוסף, המתמודד עם אתגרים נפשיים, מוצאים עצמם לבד בעולם. גירושי הוריהם, הקמת משפחה חדשה על ידי האב והמצב הבריאותי הקשה של האם, משאירים אותם יתומים נפשית. האחים והאחיות, עסוקים בבניית חייהם, אינם יכולים לספק להם את התמיכה הרגשית שהם זקוקים לה. כך, בחג המיועד לאחדות משפחתית, נותרים דוד ויוסף לבדם, נושאים על גבם את משקל הבגרות המוקדמת והאחריות העצומה על חייהם.

^{סוכות 2023. כשעוד היינו תמימים ולא ידענו שהסוכה תישאר עומדת חודשיים.}

הכתבה מבקשת להעיר את תשומת לבנו לחשיבות של הקשר המשפחתי, במיוחד בחגים. לעתים, סירוב להזמנה נובע מאי-נוחות או מחשש להכביד, אך חשוב לזכור שהרגשה של בדידות עלולה לגרום לכאב רב. בואו נשקיע מעט מחשבה ומאמץ כדי לוודא שאף אחד לא ירגיש לבד בחג.
ראש השנה הקדיש לנו זמן לחשבון נפש והתחייבות לשנה טובה יותר. חג הסוכות מזמין אותנו להעמיק את ההתחייבות הזו ולתרגם אותה למעשים. אחרי שנה מאתגרת, שכללה גם את המלחמה בחג הסוכות האחרון, עלינו להבין יותר מתמיד את חשיבות האחדות והשלום. בואו ננצל את החג הזה כדי לחזק את הקשרים המשפחתיים והחברתיים, ולהבטיח שאף אחד לא ירגיש בודד או מנותק. הרי, אם נצליח ליצור סוכה של שלום ושמחה בביתנו, נוכל לתרום לבניית חברה שלמה יותר.

אילוסטרציה/ מהרשת. שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

אתם לא לבד! דעו שהכל פתיר! בואו נחפש יחד פתרונות יצירתיים ונגישים, שיעזרו לנו להתמודד עם האתגרים של החיים המודרניים, בהם הבדידות, הקשיים והכמיהה לקשר. יחד נוכל להפוך את החג הזה לחג של חיבור, של תקווה ושל התחלה חדשה. אתם מוזמנים להגיב למאמר זה, לשתף אותו עם חבריכם ולעורר שיח פתוח בנושא. 050-2460473