שנה חלפה מאז נשמעו קולות הירי וחיילינו קפצו לקרב ללא היסוס, והצורך לתמוך בהם בחזרה לא פחת. אמש, כשאירגנו ערב של שמחה והוקרה ללוחמי המילואים ששבו מעזה, הרגשנו את ההתרגשות שלהם ואת הצורך שלהם במפלט מהשגרה הצבאית. למרות הזמן שחלף, הבנו שהביקוש לתמיכה רק גדל, בעוד התרומות הולכות ופוחתות. זה הזכיר לנו את החשיבות העצומה של המשך התמיכה בלוחמים, של מתן כתף בזמן שהם זקוקים לנו ביותר. מרגש לראות את האנשים הטובים שגם לאחר שנה עדיין נרתמים למשימה וממשיכים לתרום מכוחם ומזמנם. מעבר לתרומות החומריות החשובות, כמו אוכל והופעות, זיהינו צורך עמוק בהיכרות בין הבנות ללוחמים ויצרנו הזדמנות ייחודית ליצור קשרים משמעותיים ולהקים משפחות. זהו ניצחון נוסף במלחמה הקשה שאנחנו נמצאים בה, ניצחון על הבדידות ועל הקושי למצוא זוגיות בתקופה מאתגרת זו.
שרה מילר
הכל התחיל ברעיון שצץ בשיחה חולפת בין חברות. אלינור, הצטרפה לאחותה פנינה, שמתנדבת במשך שנה להכין מאפים מתוקים ומנחמים ללוחמים, ובשיחתן על זוגיות עם גאולה, מפקדת גדוד גבעתי, שמעה ממנה את המשפט: 'יש לי גדוד שלם להכיר לך'. משפט קליל זה הפך לרעיון פורץ דרך: יצירת מיזם היכרויות בבסיסים.
וכך מצאנו את עצמנו, בדרכנו לבסיס צאלים. הנסיעה דרומה, דרך בארי ורעים, הייתה טבילה כואבת. למרות שביקרתי באזור רעים בו חברי הטוב והיקר אליה אילוז הי"ד נרצח, הפעם חוויתי את הקרבה בין המקומות בצורה חדשה לגמרי. המרחק הקצר בין בארי לרעים, בין אופקים לבסיסי צה"ל, הזכיר לנו את המחיר הכבד ששולם במלחמה. למרות הכאב, ידענו שאנחנו בדרך לשמח את הלוחמים, וזה העניק לנו כוח להמשיך.
עוטף עזה. סמל לב הכלנית לצמיחה ואחדות
אביב בוזגלו, הדיג'יי שמשמח לוחמים בהתנדבות כבר שנה שלמה, הוסיף נופך מיוחד לאירוע. בחזית עמדת הדיג'יי מתנוססת תמונה ענקית של אליה, חברנו המשותף, שגם הוא היה דיג'יי. כל הופעה שלו היא מעין מנחה לזכרו של אליה ואהבתו למוזיקה. אביב הקפיץ את הלוחמים עם להיטי מלחמה ושירים מלאי אמונה, תוך כדי שהוא מספר סיפורים על אליה. הוא השמיע הקלטה ייחודית שיצר יחד עם הרב אלירן אוחנה, שהוסיף מילים נוגעות ללב על אליה. אביב לא הסתפק במוזיקה בלבד, הוא גם דאג להגברה ולדרבוקה, ויצר אווירה של שמחה והנאה. הרגשתי כאילו אליה רוקד איתנו מלמעלה. (ותודה לשחר הראשון).
אביב בוזגלו AVIVOX מנגן ללוחמים בהתנדבות להנצחתו של אליה אילוז הי"ד
בנוסף, אביב הזמין את הזמר דורון הברי, שנודע בסלוגן "מי משוגע? אני משוגע!", להצטרף לחגיגה. דורון, שמתחילת המלחמה מגיע מורעל לבסיסי צה"ל, משמח את הלוחמים עם שירים ישנים וחדשים, ריקודים והפעלה משוגעת. עם שירים כמו "לדוד משה הייתה פרה" ו"עוגה עוגה", דורון הצליח להרים את מצב הרוח של החיילים ולהעניק להם הפוגה מהשגרה הצבאית. החיילים נהנו מכל רגע, צחקו ורקדו, ויצרו אווירה בלתי נשכחת (ותודה לשחר השני).
דורון הברי מרים את מורל הלוחמים שחזרו מעזה לאחר 4 חודשים
"כל שישי קוסקוס לעזה"
מדהים לראות מהצד את שיתוף הפעולה וההתנדבות של אנשים מכל קצוות הארץ שתורמים מזמנם וממרצם במשך כל השנה. פנינה, שידיה הכינו כמויות עצומות של ספינג' טעים, אליאור מחמ"ל מודיעין, שהקריא ברגש רב את ברכת "מי שברך" ודאג לעל האש בשפע יחד עם תומר ועינב, בני זוג שהבעל לוחם במילואים ותומך באשתו בכל שלב ביוזמה החשובה הזו. על עינב אני רוצה להרחיב במיוחד.
עינב ביטון, צעירה מושתלת לב, הפכה לסמל של נתינה והתנדבות בזמן המלחמה. עם לב חדש פועם בחזה, היא החליטה להקדיש את חייה לעזרה לאחרים. מיד עם פרוץ הלחימה, בעוד אחיה מאושפז בחו"ל עם בעיית לב דומה, היא ניצלה את המטבח התעשייתי של הוריה במושב, שהתפנה עקב נסיעתם לחו"ל, והקימה מטבח שדה לספק אלפי ארוחות לחיילי צה"ל. "קבוצה זאת הוקמה מיד אחרי 7.10 ברגע שהחיילים שלנו נקראו לדגל, אנחנו הלכנו בעקבות החיילים ודאגנו לאלפי מנות וארוחות ללוחמים ולחיילי צה״ל. במשך כל השנה. ללא רווחים, והכל מהמטבח של אמא" היא שיתפה. אסנת כתבה עליה בפייסבוק: "הברבית הקטנה המהממת… גדלה והפכה לאישה מדהימה שמקפידה להחזיר טוב לעולם הזה מאז עברה השתלת לב חדש".
עינב לא רק בישלה, אלא גם ארגנה, גייסה מתנדבים והייתה נוכחת בכל מקום שנדרשה. "היא מסתובבת עם צרור מפתחות ענק למחסנים, מקררים, רכבים…שולפת בשניה את המפתח הנכון לכל מקום במפעל," מתארת מאיה. רס"פ גבעתי הוסיף: "עינב ביטון הבלתי תאומן שהפכה לאמא המאמצת של הפלוגה ואנו חבים לה חוב ענק". סיפור ההתנדבות של עינב הוא סיפור של נתינה ללא גבולות, של חמלה ואהבה למדינה. למרות הנסיבות האישיות הקשות, היא בחרה להקדיש את זמנה ומאמציה לטובת אחרים. היא הראתה לנו שעם לב חדש אפשר לא רק לחיות, אלא גם לתת חיים חדשים לאחרים. סיפורה הוא השראה לכל אחד מאיתנו.
עינב ביטון ולוחם "הפכה לאמא מאמצת של הפלוגה"/ מתוך הפייסבוק
הלב על הפלדה
הערב המרגש הסתיים ברגע בלתי נשכח: היכרות מרגשת בין רווקות ללוחמים. מספרי טלפון הוחלפו, והלבבות פועמים בקצב חדש. הרפתקה בלתי צפויה חיכתה לנו: סיור בבסיס, חוויה שהעלתה את רמת האדרנלין. לראשונה בחיי מצאתי את עצמי בתוך טנק. ההתרגשות נגעה בשיאים חדשים, אך לצידה עלתה תחושה של קלסטרופוביה. החלל הצפוף, המכשירים המורכבים והמחשבות על תאונות הותירו אותי המומה. למרות החרדה, ההסברים על תפקידו של כל אחד מצוות הטנק – המפקד, הנהג, הקשר והתותחן – גרמו לי להעריך עמוקות את מורכבות המשימה ואת אומץ ליבם של הלוחמים. הזיכרון של אבי, לשעבר לוחם בשריון במלחמת לבנון- שבסיסו היה בצאלים, הוסיף משמעות עמוקה לחוויה ולהערכת כבודי כלפי לוחמי הטנקים.
על הטנק/ צילום אישי
'עם ישראל היפה' חי וקיים
זוהי זכות גדולה להיות חלק מעם ישראל! כשאנו מביעים אמפטיה והערכה ונעזרים זה בזה, אנו מגלים את הטוב שבכל אחד מאיתנו. עם זאת חשוב לזכור כי הלוחמים עדיין משרתים במילואים והחיבור בינם לבין האזרחים דווקא עכשיו הוא חיוני. צריך לזכור להגיד להם תודה, להביע הערכה ולהתחייב לתמיכה מתמשכת. בואו נמשיך לפעול מתוך אהבת האדם ואהבת הארץ, ונבנה יחד עתיד טוב יותר לדורות הבאים. כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לתרום, בין אם בהתנדבות, תרומה, או פשוט בהעלאת המודעות.
מי שרוצה להצטרף למאמץ ולהיות חלק מהשינוי, מוזמן ליצור איתי קשר בטלפון 050-2460473
